פסק-דין בתיק רע"צ 10494-10-12

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' תמי לוי יטח) מיום 10.10.2012 בתיק 02-55679-11-2, במסגרתה דחתה כבוד הרשמת את בקשתו החוזרת (רביעית במספר) לביטול צו עיכוב והגבלת יציאה מהארץ של המבקש.

מפאת חשיבות הדברים, להלן פירוט סדר האירועים הכרונולוגי בתיק :

ביום 27.9.2012 הגיש המבקש בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ. בהחלטה מאותו היום קבעה כבוד רשמת ההוצאה לפועל הגב' הברפלד- אברהם יונת, לאחר שעיינה בבקשת החייב ובנימוקיה,  כי צו עיכוב היציאה מהארץ נגד החייב ו/או הגבלת יציאתו מהארץ יבוטלו בכפוף לתשלום מלוא הפיגורים בתיק, תשלום בסך של 5,000 ש"ח וכן המצאת ערבות של שני ערבים טובים אשר יחתמו על כתב ערבות בפני פקיד המדור, לפיו יערבו הערבים לכלל חובו של החייב בתיק ותעוכב יציאתם מהארץ. בהחלטתה ציינה הרשמת הנכבדה כי המבקש לא צרף אישור לפיו מקום העבודה מממן את נסיעתו ואף אינו מציין לאן הוא נוסע. כן ציינה הרשמת הנכבדה כי למבקש נקבע צו תשלומים בסך של 600 ש"ח, והוא אינו עומד בו באופן סדיר.

ביום 03.10.2012 הגיש המבקש בקשה חוזרת לביטול עיכוב והגבלת יציאה מן הארץ ולביטול תשלום הסך של 5,000 ש"ח. בקשה זו נדחתה על ידי כבוד הרשמת הברפלד אברהם יונת, תוך שהיא מציינת את הדברים הבאים: אישור המעביד אותו צרף המבקש לבקשתו לפיו המעביד שולח אותו, כדמי הבראה, לחופשה ביוון, וכי המעביד מודע לכך שאם לא ייצא המבקש לחופשה שלא יהיו לו תביעות לגבי דמי ההבראה, מעורר תמיהה. הרשמת הנכבדה הוסיפה והקשתה- אם שולח המעביד את המבקש לחופשה כדמי הבראה הרי שככל שהמבקש לא ייצא לחופשה יוכל המבקש לקבל את דמי ההבראה המגיעים לו ע"פ חוק, כאשר קבלת דמי ההבראה תשפר מצבו הכלכלי ועליו להעדיף קבלת דמי ההבראה ואף העברתם לסילוק חלק מחובותיו הרבים על פני חופשה שלא תועיל לנושיו.

ביום 4.10.2012 הגיש המבקש בקשה נוספת, לביטול עיכוב/הגבלת יציאה מהארץ. בקשה זו נדחתה אף היא על ידי כבוד הרשמת תמי לוי- יטח, תוך שהיא מציינת כי להבדיל מאישור המעביד אשר צורף לבקשה מיום 3.10.12, צורף עתה אישור שונה ממנו עולה כי המעביד מבקש לאפשר למבקש לצאת את הארץ כאות הערכה לעבודתו, וזאת במימון המעביד. כן ציינה הרשמת הנכבדה כי המבקש אינו עומד באופן סדיר בצו התשלומים שנקבע לו בסך של 600 ש"ח. בנסיבות אלו לא מצאה הרשמת כל הצדקה לביטול ו/או שינוי ההחלטה מיום 27.9.2012. בשולי הדברים ציינה כבוד הרשמת כי באישור המעביד צוין כי עלות הפרס הינה פי ארבע מעלות דמי ההבראה השנתיים המגיעים למבקש וכי פרס זה ניתן למבקש במקום הענקת פרס כספי. אי לכך, וככל שהמבקש איננו מעוניין לעמוד בתנאי ההחלטה מיום 27.9.2012, יתכבד ויבקש להמיר את הפרס המוצע בפרס כספי.

ביום 7.10.2012 הגיש החייב הודעה/ הבהרה בזיקה להחלטת הרשמת הנכבדה מיום 4.10.12, בדבר ביטול צו עיכוב/הגבלת יציאה מהארץ. בבקשתו טען המבקש כי טעתה כב' הרשמת לוי יטח עת קבעה כי המבקש אינו עומד בצו התשלומים. כי טען המבקש כי כב' הרשמת חרגה מסמכותה עת הציעה המרת הפרס אשר הוענק למבקש כפרס כספי.

לאחר שעיינה הרשמת הנכבדה בבקשת החייב, היא דחתה את הבקשה תוך שהיא מציינת כי בניגוד לטענת החייב הוא לא עמד בצו התשלומים באופן רציף, שכן מבדיקת התיק עולה כי לא בוצע התשלום עבוד חודש 8/12 ולפיה לא נפלה כל טעות בהחלטת הרשמת הנכבדה לוי יטח. הרשמת הנכבדה ציינה כי לא מצאה בבקשה כל הצדקה לשינוי התנאים שנקבעו בהחלטה מיום 27.9.12, וכי טענת המבקש כנגד הצעת כב' הרשמת בהחלטתה מיום 4.120.2012 אינה מהווה הצדקה לשינוי התנאים לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ וזאת נוכח הנימוקים המפורטים בהרחבה בהחלטות קודמות.

ביום 10.10.12 הגיש המבקש בקשה חוזרת, לביטול צו עיכוב והגבלת יציאה מהארץ. בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטתה מאותו היום של כבוד הרשמת תמי לוי יטח. צוין כי לאחר עיון בבקשה ובהעדר שינוי נסיבות מהותי, אין מקום לשנות מתנאי החלטתה של כבוד הרשמת הברפלד יונת מיום 27.9.2012, וכי ככל שימולאו תנאי ההחלטה הנ"ל, יבוטל עיכוב יציאת החייב מהארץ.

על החלטה זו מבקש כעת המבקש לערער בפני.

המבקש בבקשתו אשר בפני, טוען כי טעתה רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה כאשר חייבה אותו בהפקדת הסך של 5,000 ש"ח זאת בנוסף לשתי ערבים לצורך יציאתו של המבקש לחו"ל. לטענתו, שגתה הרשמת הנכבדה כאשר לא הבחינה במצבו הכלכלי הקשה של המבקש שמשכורתו עומדת על סך של 3,500 ש"ח, הוא מפרנס יחיד ואב לתינוק, ואין ברשותו כל תוכנית חיסכון או רכוש. לטענתו אין בידיו להפקיד סכום שכזה, ואף אין ביכולתם של מכריו להלוות סכום שכזה. לטענתו אין כל חשש כי לא ישוב ארצה כאשר מדובר בנסיעה במסגרת העבודה ויש לו בארץ משפחה הסמוכה על שולחנו. 

המבקש מציין באופן כללי כי הגיש מספר בקשות בתיק ההוצאה לפועל שבנדון אשר נפתח בעקבות היותו של המבקש ערב לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ . עוד מציין המבקש כי החוב בתיק ההוצאה לפועל עומד על סך של כ- 50,000 ש"ח, כאשר אין לו תיקי הוצאה לפועל נוספים מלבד תיק זה, וכי בתיק ההוצאה לפועל הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 600 ש"ח בו הוא עומד באופן סדיר.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיב.

בקשה זו מוגשת בפני לאחר שהמבקש הגיש במסגרת תיק ההוצאה לפועל שבנדון לא פחות מארבע בקשות לשינוי החלטת כבוד הרשמת הברפלד אברהם יונת מיום 27.9.2012, כל זאת ללא שהוצג בפני כל שינוי נסיבות מהותי אשר יצדיק את ביטול ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זאת.

כמו כן, אין מחלוקת כי בקשת רשות הערעור שבפני כמו בקשות החייב מהתאריכים 3.10.12, 4.10.12, 7.10.12 ו- 10.10.2012, אשר נדחו כאמור על יד רשמי ההוצאה לפועל, מתייחסות באופן ישיר להחלטת כב' הרשמת יונת הברפלד - אברהם מיום 27.9.2012 במסגרתה חויב המבקש בתשלום מלוא חוב הפיגורים בתיק, תשלום סך של 5,000 ש"ח והמצאת שני ערבים טובים כתנאי לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדו. 

 אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה בקשת רשות הערעור מטעמו מתייחסת להחלטה מיום 10.10.12, שכן ברור שאותה החלטה כמו ההחלטות מהתאריכים 3.10.12, 4.10.12, 7.10.12מתייחסות באופן ישיר להחלטת כב' הרשמת יונת הברפלד - אברהם מיום 27.9.2012 .

במצב דברים שכזה היה על המבקש, לחשוף בבקשתו את מלוא המסכת העובדתית תוך שהוא מפרט בפני את מלוא הבקשות שהגיש בעניין זה במסגרת תיק ההוצאה לפועל. יתרה מכך, היה עליו להגיש את בקשת הערעור מטעמו ביחס להחלטה מיום 27.9.2012, ולא ביחס להחלטה מיום 10.10.12 אשר כאמור לעיל אין ספק כי מתייחסת באופן ישיר להחלטה מיום 27.9.2012, ואף מן הטעם הזה יש לדחות את הבקשה. 

עצם העובדה כי המבקש בחר לחשוף טפח אחד והסתיר יותר מטפחיים מלמד על חוסר נקיון כפיים בבואו בשערי בית המשפט ואין מקום להתנהלות שכזו עת מגיש המבקש בקשתו בסעד אותו ביקש. המבקש הציג בפני בית המשפט את ההחלטה מיום 27/9/12 ואת ההחלטה מיום 10/10/12 בלבד והותיר את ההחלטות מיום 3/10/12 ומיום 4/10/12 כנעלם.

 יתרה מכך, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.